בַּר קַפָּרָא אָמַר אֵין לָךְ צָרִיךְ כַּוָּנָה אֶלָּא גֹ פְּסוּקִים הָרִאשׁוֹנִים בִּלְבַד. וְתַנִּי כֵן וְשִׁנַּנְתָּם עַד כַּאן לְכַוָּנָה מִיכַּן וָאֵילַךְ לְשִׁינּוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני. בברייתא כן ושננתם מפסוק הזה ואילך די בשינון לבדו:
מַה בֵּין פֶּרֶק רִאשׁוֹן וּמַה בֵּין פֶּרֶק שֵׁנִי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא כָּל מָה 12b שֶׁכָּתוּב בְּזֶה כָּתוּב בְּזֶה. מֵעַתָּה לֹא יִקְרָא אֶלָּא אֶחָד. אָמַר רִבִּי אִילָּא הָרִאשׁוֹן לְיָחִיד וְהַשֵּׁנִי לְצִיבּוּר. וְהָרִאשׁוֹן לְתַלְמוּד. וְהַשֵּׁנִי לְמַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
מעתה וכו'. ולמה קורין לפרק השני:
הראשון ליחיד. דהכל הוא בלשון יחיד ובפרק השני נאמר בלשון רבים לציבור:
והראשון לתלמוד. שאינו מפורש בו כ''כ מעשיית המצות כמו בוהיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שהוא למעשה:
רִבִּי חוּנָה רִבִּי אוּרִי רַב יוֹסֵף רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמַיִם מְעוּמָּד. מַה אִם הָיָה יוֹשֵׁב עוֹמֵד. לֹא אִם הָיָה מְהַלֵּךְ עוֹמֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
מה. שאלה היא וכי אם היה יושב צריך הוא לעמוד וקאמר דלא כן הוא אלא אם היה מהלך צריך הוא לעמוד:
תַּנִּי צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּאֶחָד. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר וּבִלְבַד בְּד'. סוּמֲכוֹס בַּר יוֹסֵף אוֹמֵר כָּל הַמַּאֲרִיךְ בְּאֶחָד מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו בְּטוֹבָה. רִבִּי יִרְמְיָה הָיָה מַאֲרִיךְ סַגִּין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא לֵית אַתְּ צָרִיךְ כָּל הָכִין אֶלָּא כְדֵי שֶׁתַּמְלִיכֵהוּ בַשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה מאריך סגין. הרבה יותר מדאי:
ובלבד בד'. אבל בא' לא יאריך כלל וכן בחי''ת לא יאריך כל כך:
רַב שָׁאֵיל לְרִבִּי חִייָא וְלִינָא חָמֵי לְרִבִּי מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמַר לֵיהּ כַּד תַּחֲמִינֵיהּ יָהֵיב יָדֵיהּ עַל אַפּוֹהִי הוּא מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמַר לֵיהּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם. אָמַר לֵיהּ לֵית אֶפְשַׁר דְּלָא יַטֵּי מִילָּה. רִבִּי טַבְיוֹמֵי שָׁאַל לְרִבִּי חִזְקִיָּה לֵית הֲדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין לָךְ צָרִיךְ כַּוָּנָה אֶלָּא פָּסוּק הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. אָמַר לֵיהּ אָדָא יְתַנֶּה עַד וְשִׁנַּנְתָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל אדא יתנה עד ושננתם. אדא. בתוך כך כלומר בתוך כך שהוא מניח ידיו על פניו יכול היא לשנות ולומר עד ושננתם ולכוין בהם. אף בהלל ובקריאת מגילה כן. אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש:
לית הדא אמרה. וכי לאו ש''מ ממילתיה דרבי שאינו צריך כוונה אלא בפסוק הראשון בלבד שהרי ר' חייה אמר שהוא מקבל עול מלכות שמים באותה שעה ולא יותר ואנן הא אמרינן לעיל דצריך כוונה בג' פסוקים הראשונים:
לית אפשר דלא יטי מילה. אי אפשר שלא ינטה לאיזה דבר בשמועה שהוא שונה שלא יהא מוזכר מיציאת מצרים לפי שהוא מהדר אחר זה:
ולינא חמי לרבי. איני רואה לרבי כשהוא לומד עם התלמידים שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים וא''ל כשאתה רואה אותו נתן ידו על פניו אז הוא אומר פסוק הראשון ומקבל עליו עול מלכות שמים:
רִבִּי מָנִי אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אִם הִפְסִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְרוֹת אֶת כּוּלָּהּ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְּרִבִּי מִינָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי.
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אַף בְּהַלֵּל וּבְקִרְיַת הַמְּגִילָּה כֵּן.
אַבָּא בַּר רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הֲווּ יָֽתְבִין אָֽמְרִין אַף בִּתְקִיעוֹת כֵּן. סָֽלְקוּן לְבֵית רַב וְשָֽׁמְעוּן רַב חוּנָא בְשֵׁם רַב אֲפִילוּ שְׁמָעָן עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת יָצָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא עָד דְּאָנָא תַמָּן צְרִיכַת לִי וְכַד סָֽלְקִת לְהָכָא שָֽׁמְעִית רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ שָֽׁמְעָן כָּל הַיּוֹם יָצָא. וְהוּא שֶׁשָּֽׁמְעָן עַל הַסֶּדֶר. רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי הֲוָה זֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה הָרִאשׁוֹנָה. וְזֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. תְּקִיעָה אַחַת מוֹצִיאָה יְדֵי שְׁתֵּיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
היה זה צריך פשוטה ראשונה. שעדיין לא שמע כלום והאחר שמע כולן חוץ מפשוטה האחרונה ושמעו תקיעה אחת מהו שמוציאין ידי שתיהן ולא איפשיטא:
עד דאנא תמן צריכא לי. בעוד שהייתי בבבל הוה מספקא לי בדין זה וכשעליתי לכאן שמעתי משמיה דר' יוחנן שאפי' אם שמען בכל היום כולו יצא:
אפי' שמען. לתשע תקיעות בט' שעות יצא:
רב הונא בשם רב. צ''ל וכן הוא בפ''ב דמגילה בהלכה ב':
רִבִּי אָבִין בַּר חִייָא בָּעֵי קִרְיַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ הִיא וְלֹא בִרְכוֹתֶיהָ בִּרְכוֹתֶיהָ וְלֹא הִיא. הִפְסִיק שְׁלִישָׁהּ וְחָזַר וְהִפְסִיק שְׁלִישָׁהּ בְּקוֹרֵא מְשַׁעֲרִין. אוֹ בְכָל אָדָם מְשַׁעֲרִין. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה מִסְתַּבְּרָא בְקוֹרֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
מסתברא בקורא. משערין כל א' וא' לפי קריאתו:
בקורא משערין. וכן הא דאמרינן הפסיק וכו' בקורא משערינן או בקריאת סתם כל אדם משערינן:
הפסיק שלישה. כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא הפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אח''כ עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשטו הני בעיות:
ק''ש וברכותיה. הא דאמרינן אם הפסיק כדי לגמור את כולה לא יצא מאי אם כולה דקאמר היינו ק''ש עם ברכותיה או היא ולא ברכותיה או אפי' כדי לומר ברכותיה ולא היא:
רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּגִין דַּאֲנָא קָרֵי שְׁמַע וְעָבַר בִּמְבוּאוֹת הַמְּטוּנָּפוֹת וּמַפְסִיק נְפִיק אֲנָא יְדֵי חוֹבָתִי. אָמַר לֵיהּ אַבָּהוּ בְנִי אִם מַפְסִיק אַתְּ כְּדֵי לִקְרוֹת אֶת כּוּלָּהּ לֹא יָצָאת יְדֵי חוֹבָתָךְ.
אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ לֵיצָנוּת. מַה הָיוּ פְּרִיצֵי הַדּוֹר עוֹשִׂין הָיוּ הוֹלְכִין אֶצֶל חֲלוֹנוֹתָיו שֶׁל דָוִד וְאוֹמְרִין לוֹ דָּוִד אֵימַת יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ אֵימָתַי בֵּית י֨י נֵלֵךְ. וְהוּא אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְכַּוְּנִין לְהַכְעִיסֵנִי יָבוֹא עָלַי שֶׁאֲנִי שָׂמֵחַ בְּלִבִּי. שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי בֵּית י֨י נֵלֵךְ. וְהָיָה כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד דָּוִד יָמִים מְלֵאִים אֲנִי מוֹנֶה לְךָ אֵינִי מוֹנֶה לְךָ יָמִים חֲסֵרִים. כְּלוּם שְׁלֹמֹה בִנְךָ בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹת חָבִיב עָלַי מִשְׁפַּט וּצְדָקָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת. וּמַה טַעַם עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחַר לַי֨י מִזֶּבַח.
Pnei Moshe (non traduit)
אע''פ שמתכונין להכעיסני. שהן יודעין שכל זמן שאני חי לא יבנה שאמר לו הקדוש ב''ה והיה כי ימלאו ימיך וגו':
וְרִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי דְּיֵמְרוּן שְׁמַעְתָּא מִן שְׁמֵיהּ. אַף דָּוִד בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים אָגוּרָה בְאָהֳלֶךָ עוֹלָמִים. רִבִּי פִינְחָס רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְכִי עָלַת עַל לֵב דָּוִד שֶׁהוּא חַי לְעוֹלָם אֶלָּא אָמַר דָּוִד אֶזְכֶּה שֶּׁיְּהוּ דְבָרַי נֶאֱמָרִין עַל שְׁמִי בְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מְהַנְיָא לֵיהּ. לֵוִי בַּר נְזִירָא אָמַר כָּל הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה מִשֵּׁם אוֹמְרָהּ שִׂפְתוֹתָיו רוֹחֲשׁוֹת עִמּוֹ בַקֶּבֶר. מַה טַעַם דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. כְּכוֹמֶר הַזֶּה שֶׁל עֲנָבִים שֶׁהוּא זָב מֵאֵילָיו. רִּבִּי חֲנִינַה בַּר פַּפַּאי וְרִבִּי סִימוֹן חַד אָמַר כְּהָדֵין דְּשָׁתֵי קוֹנְדִּיטוֹן. וְחָרָנָה אָמַר כְּהָדֵין דְּשָׁתֵי חֲמָר עַתִּיק אַף עַל גַּב דְּהוּא שָׁתֵי לֵיהּ טַעֲמֵיהּ בְּפוּמֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מהניא ליה. ומה הנאה יש לו:
ור' יוחנן בעי וכו'. לפי שאף דוד ביקש עליה רחמים:
רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ עַל רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִּי וְהָיָה רִבִּי אֶלְעָזָר חָמֵי לֵיהּ וּמִטָּמָר מִן קֳדָמוֹי. אָמַר הָא תַרְתֵּי מִילִּין הָדֵין בַּבְלָיָא עֲבִיד בִּי חָדָא דְלָא שָׁאֵל בִשְׁלוֹמִי. וְחָדָא דְלֹא אָמַר שְׁמוּעָתָא מִשְּׁמִי. אָמַר לֵיהּ כַּךְ אִינּוּן נְהִיגִין גַּבֵּיהֶן. זְעִירָא לֹא שָׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבָּה דְאִינּוּן מְקַייְמִין רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ. מִי מְהַלְּכִין חָמֵי חַד בֵּית מִדְרָשׁ. אָמַר לֵיהּ הָכָא הֲוָה רִבִּי מֵאִיר יָתִיב דָּרַשׁ וְאָמַר שְׁמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְלֹא אָמַר שְׁמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לֵיהּ כָּל עָלְמָא יָֽדְעִין דְּרִבִּי מֵאִיר תַּלְמִידוֹ דְרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ כָּל עָלְמָא יָֽדְעִין דְּרִבִּי אֶלְעָזָר תַּלְמִידֵיהּ דְרִבִּי יוֹחָנָן. מִיהוּ מִיעֲבוֹר קוֹמֵי אַהֲדוּרֵי צִילְמָא. אָמַר לֵיהּ מַה אִיתְפַּלֵּיג לֵיהּ אִיקָר. אֶלָּא עֲבוֹר קוֹמוֹי וְסַמִּי עֵינֵיהּ. אָמַר לֵיהּ יְאוּת עָבַד רִבִּי אֶלְעָזָר דְּלָא עָבַר קוֹמֵיךְ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי יוֹדֵעַ אַתְּ לְפַיֵּס.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוחנן יעקב בר אידי יודע אתה לפייס וכן הוא שם:
מה איתפליג ליה איקר. אם רוצה אתה לחלוק לו כבוד שלא לעבור לפניו אלא אדרב' עבור לפניו ולסמות את עיניו א''ל אם כן ר' אלעזר יאות עביד שאינו נראה לפניך כשאתה עובר דזהו הכבוד שלך:
מהו מיעבור. אח''כ שאל ר' יעקב לר' יוחנן מהו לעבור לפני אהדורי צלמא ע''ז א' שהיתה עומדת על הדרך ובפ''ב דשקלים גריס ארורי עכו''ם:
מי מהלכין. בעוד שהיו מהלכין וראו בית המדרש וא''ל הכא הוה ר''מ יתיב כו' וכן כ''ע ידעין דר''א תלמיד שלך ואע''פ שאינו אומר השמועה בפירוש משמך:
זעירא לא שאיל בשלמיה דרבה. זהו דרך ארץ שלהם שאין הקטן שואל בשלום מי שגדול ממנו שלא יטריח אותו להשיבו:
והיה ר' אלעזר. תלמידו רואה אותו ומטמין עצמו מלפניו:
תַּנִּי הַשּׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם רַבּוֹ אוֹ בְמִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בַּתּוֹרָה הָֽרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הֲדָא אָֽמְרָה שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל בְּמִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בַתּוֹרָה. וְעוֹד מִן הֲדָא דְתַנִּי קָרַע וְחָֽזְרָה נְשָׁמָה אִם עַל אֲתַר אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹעַ. אִם לְאַחַר זְמַן צָרִיךְ לִקְרוֹעַ. וְכַמָּה הוּא עַל אֲתַר כְּדֵי דִבּוּר. וְכַמָּה הוּא כְדֵי דִבּוּר. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּדֵי שְׁאִילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ. אַבָּא בַּר בַּר חָנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּדֵי שְׁאִילַת שָׁלוֹם בֵּין הָרַב לַתַּלְמִיד וְיֹאמֶר לוֹ שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
קרע. על מתו שהיה נדמה לו שמת וחזרה בו נשמה ואח''כ מת אם לאלתר מת אינו צריך לחזור ולקרוע:
ועוד מן הדא דתני וכו'. כלומר מהכא נמי שמעינן דצריך התלמיד שישאל בשלום רבו ויאמר לו שלום עליך רבי כדקאמר לקמן:
רִבִּי אֶלְעָזָר סְלִיק מְבַקְּרָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא. אָמַר לֵיהּ בְּגִין דַּאֲנָא תָּשִׁישׁ וַאֲנָא קָרֵי שְׁמַע וּמִתְנַמְנֵם נְפִיק אֲנָא יְדֵי חוֹבָתִי. אָמַר לֵיהּ אִין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעָא קוֹמוֹי רִבִּי זְעִירָא בְּגִין דְּרִבִּי אֶלְעָזָר יָדַע דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא 13a מְדַקְדֵּק בְּמִצְוָתָא סַגִּין הוֹרֵי לֵיהּ אוֹ בְגִין דְּהוּא תָשִׁישׁ הוֹרֵי לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגִין רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר יָצָא. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר לֹא יָצָא. מַה פְלִיגִין בְּקִרְיַת שְׁמַע מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה פְּרָקִים פְּרָקִים. אֲבָל בְּהַלֵּל וּבִקְרִיַּאת הַמְּגִילָּה אוּף רִבִּי אֶלְעָזָר מוֹדֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל בהלל. שפרשיות שלו תכופות זו לזו וכן במגילה אף ר''א מודי דאם הפסיק אפי' בין פרק לפרק כדי לגמור את כולו לא יצא וצריך לחזור לראש:
מה פליגין. עד כאן ל''פ אלא בק''ש דוקא מפני שהיא עשויה פרקים פרקים שאין פרשיות שבה סמוכות זו לזו בתורה:
א''ל בפירוש פליגין. לדינא ר''א ור' יוחנן וס''ל לר''א להלכה דיצא ידי חובתו אע''פ שהפסיק בה:
נפק אנא ידי חובתי. אם אני גומרה אח''כ. מדקדק במצוותא סגין הורי ליה. כלומר אם מה שהוא הורה לו שיצא י''ח אע''פ שמפסיק בה הוראה זו לדינא היא שהרי הוא יודע דר''ש בר אבא מדקדק הרבה במצות ומחמיר על עצמו ואפ''ה הורה לו כך א''כ להלכה ס''ל לר''א כן או דילמא בשביל דר''ש בר אבא תש כח הוא ולא היה רוצה להטריחו לפיכך היה מקיל לו אבל לדינא לא ס''ל לר''א הכי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source